Cover

השירה - האימפריאליזם היפה: לקט תרגומי ...

צבי גבאי

Ungekürzt 9789152179567
3 Stunden 20 Minuten
Einige Artikel enthalten Affiliate-Links (gekennzeichnet mit einem Sternchen *). Wenn ihr auf diese Links klickt und Produkte kauft, erhalten wir eine kleine Provision, ohne dass für euch zusätzliche Kosten entstehen. Eure Unterstützung hilft, diese Seite am Laufen zu halten und weiterhin nützlichen Content zu erstellen. Danke für eure Unterstützung!

Vom Herausgeber

'במשך שנים נתפסה הערבית במקומותינו כשפתו של האויב. השפה הנפלאה הזאת נדחקה מהאוטוסטרדה לדרכי עפר. לא הקשיבו לה, לא סלסלו אותה, לא נתנו לה להיות חלק מפס הקול של הסביבה [...] צבי גבאי הוא המאהב של השפה הזאת. הוא מחזר אחרי המילים, שולח להן פרחים ומזמין אותן לרחבת הריקודים כדי להתאים להן צעדי עברית. התרגום מבחינתו הוא כוריאוגרפיה, כוריאוגרפיה שתפקידה להפוך את הריקוד הפרטי לריקוד של כולנו.' רוני סומק בספר נכללים שירים של המשוררים הסורים אדוניס וניזאר קבאני (שהאסופה קרויה על שם שיר שלו) לצד שיריהם של מחמוד דרוויש ואחרים. מתוך הפואמה שרידי ביירות / אדוניס האומנם שמי הערבים יודעים לפרוש את צילם רק על שדות ההרג? אני מרגיש שהסל עים על חוף אלכסנדריה נתזים וקובעים את הזמנים. אני מרגיש שהעפר נעלם מדאגה ומכלימה, כדי להסתתר מתחת לצעדים. אכתוב, לא אכתוב. אקשיב לגלים: לא, המים לבדם אינם תשובה לצמאון. כן, הזהות היא המרחב לא הגדר ולא החרב. שבוי במלותי כאילו ידי ורגלי נשברות באותיותיהן. ואקשיב לדברי הגלים: בועות הקצף הן קולות ודברי הימים והים- מתערבב באבק הימים, מקונן על אברי הערבים. שורש אלכסנדר איננו בעפר ולא בספר. שרשו בדמיון: 'איננו רוצים במחנות הצבא, איננו רוצים בביצורים ולא בטילים. איננו רוצים פשיטות ולא כיבושים אסלמיים. ליל המלחמות עייף מכובד תרדמתינו במטתו. הרוח התעייפה מלטאטא את אברינו.
Vom Herausgeber
'במשך שנים נתפסה הערבית במקומותינו כשפתו של האויב. השפה הנפלאה הזאת נדחקה מהאוטוסטרדה לדרכי עפר. לא הקשיבו לה, לא סלסלו אותה, לא נתנו לה להיות חלק מפס הקול של הסביבה [...] צבי גבאי הוא המאהב של השפה הזאת. הוא מחזר אחרי המילים, שולח להן פרחים ומזמין אותן לרחבת הריקודים כדי להתאים להן צעדי עברית. התרגום מבחינתו הוא כוריאוגרפיה, כוריאוגרפיה שתפקידה להפוך את הריקוד הפרטי לריקוד של כולנו.' רוני סומק בספר נכללים שירים של המשוררים הסורים אדוניס וניזאר קבאני (שהאסופה קרויה על שם שיר שלו) לצד שיריהם של מחמוד דרוויש ואחרים. מתוך הפואמה שרידי ביירות / אדוניס האומנם שמי הערבים יודעים לפרוש את צילם רק על שדות ההרג? אני מרגיש שהסל עים על חוף אלכסנדריה נתזים וקובעים את הזמנים. אני מרגיש שהעפר נעלם מדאגה ומכלימה, כדי להסתתר מתחת לצעדים. אכתוב, לא אכתוב. אקשיב לגלים: לא, המים לבדם אינם תשובה לצמאון. כן, הזהות היא המרחב לא הגדר ולא החרב. שבוי במלותי כאילו ידי ורגלי נשברות באותיותיהן. ואקשיב לדברי הגלים: בועות הקצף הן קולות ודברי הימים והים- מתערבב באבק הימים, מקונן על אברי הערבים. שורש אלכסנדר איננו בעפר ולא בספר. שרשו בדמיון: 'איננו רוצים במחנות הצבא, איננו רוצים בביצורים ולא בטילים. איננו רוצים פשיטות ולא כיבושים אסלמיים. ליל המלחמות עייף מכובד תרדמתינו במטתו. הרוח התעייפה מלטאטא את אברינו.
Veröffentlichungsdatum
26.09.21

Storyside