ווקמן

היא בת עשרים וחייבת לפרנס את עצמה וגם להיחלץ מן הדכדוך שתקף אותה דווקא כשהחיים האמתיים אמורים להתחיל – לא כאן, אלא במקום אחר, בלונדון. זיו מתחילה לעבוד באתר מעיינות חמים בצפון, הרחק ממשפחתה וגם מחברתה הטובה, שאִתה תכננה לנסוע. בין כל מטלות עבודתה היא מתחילה להתבונן במעסיקים שלה, ומתגלים אז היצרים הרוחשים ביניהם: מאבקי כוח, תאוות בצע וגם תאוות אחרות, עזות לא פחות, שבגללן משנה אתר הנופש את פניו. ובכל זאת היא נקשרת אל המקום המבודד הזה ונחושה לחקור את כל פינותיו – גם את אלה שאינה אמורה להתקרב אליהן. זוג עיניים אחד מתבונן גם בה, ובייחוד כשהיא עוברת דרך פרצה בגדר אל הבתים הנטושים שבקרבת הגבול. האם מתוך דאגה לה? ואולי בכוונה להרע? אין לדעת, והיא לא מתכוונת לעצור. איסורים שהרתיעו אותה לפני בואה הנה כבר איבדו את כוחם.